הרעלת כספית: מהדג לצלחת ומשם אל הגוף
לדגים אמנם יש תדמית של מזון בריא ואף דיאטטי מאחר והם מכילים מעט שומן רווי לעומת בשרים אחרים. חלקם עשיר באומגה 3 – מכלול של חומצות שומן רב-בלתי רוויות, החיוניות לתפקוד אופטימלי של כל התאים בגוף, ובפרט של המוח ומערכת העצבים המרכזית, של מערכת הלב וכלי הדם, וכן לאיזון הורמונלי, וויסות התגובה הדלקתית ועוד שלל יתרונות בריאותיים. אולם חשוב לדעת שרק חלק מדגי המים העמוקים באוקיינוסים מכילים אומגה 3, ובארץ, רוב הדגים הנצרכים מכילים כמויות זניחות של חומצת שומן זו. מעבר לכך, רוב הדגים בארץ ובעולם מכילים כמויות לא מבוטלות של המתכת הרעילה כספית, כימיקלים רעילים (דיוקסינים) ורעלים נוספים – וכולם מצטברים בהדרגה ברקמות הגוף, ולא זו בלבד, אלא שרעלים אילו עוברים גם לשמן האומגה 3 המופק מהם לתעשיית תוספי התזונה. מדו”ח נוקב אותו שפרסם בשנת 2014 ארגון הסביבה האמריקאי (EWG), עולה תהייה – כיצד זה שבכל רחבי העולם ישנה נטייה להתייחס לשמן הדגים כאל מקור מזין לאומגה 3 האמורה להטיב עם בריאותינו, כאשר בפועל, בחלק גדול מהדגים כמויות האומגה 3 הן קטנות וזניחות? עוד טוען הדו”ח האמריקאי כי מרבית יצרני הדגים מסביב לעולם אינם מספקים מידע חיוני לצרכניהם אודות רמות הכספית המצויה בשמן הדגים ומסוכנת לבריאות.
גורם סיכון למחלות רבות
הכספית היא למעשה יסוד מתכתי בו נעשה שימוש בתעשיות שונות כגון: בענף רפואת השיניים, בתעשיית כלי הנשק, בענף החקלאות ועוד. היא נפלטת למים מהתעשיות הנ”ל ונקלטת במיקרואורגניזמים שמשמשים מזון לדגים – ועוברת הלאה מהדגים הקטנים לגדולים לאורך שרשרת המזון. בדגים היא מצטברת בצורתה האורגנית הרעילה (מתיל-כספית) באיברים וברקמת השומן – ממנה מופק שמן הדגים המכיל אומגה 3. ממחקרים שונים עולה כי כספית שמגיעה לדגים ומהם לצלחת שלנו, עשויה להיספג בכל סוג של תא בגופינו, לרבות, תאי מוח. היא רעילה לגוף האדם, וספיגתה בו עלולה להוביל לתהליכים דלקתיים המהווים גורם סיכון למחלות לב ואף לתהליכים סרטניים. באתר משרד הבריאות הישראלי מופיעה רשימה של דגים מסוכנים לצריכה עקב חשש לרמות גבוהות של כספית, כגון כריש, דג חרב, מקרל וטונה, בצורתם הטרייה או המשומרת. בישראל כמעט לא נעשות בדיקות להערכת כמות הכספית בדגים, אבל הממצאים המועטים שקיימים דווקא מדאיגים. נתחיל מכך שהתקן הישראלי לכספית בדגי מאכל הוא אנכרוניסטי (משנת 1979) ואינו תואם את התקן המחמיר יותר (בפי 2) של ארצות המערב – אותו אף אימץ שירות המזון הארצי במשרד הבריאות – כאשר בחלק מהמדינות במערב אומץ תקן שאף מחמיר ממנו. אם נחיל את התקינה של משרד הבריאות וארצות המערב על תוצאות דגימות של דגים בארץ, נראה שבכ-5% מהם יש כספית בריכוז חורג וב-18% מהם יש כספית בריכוז החורג מהתקן המחמיר יותר (דגים עשירים בכספית נמצאו בפרט במפרץ חיפה). אך גם דגי הבריכה אינם חסינים מהצטברות של מזהמים כימיים וביולוגיים. לפי נתוני משרד החקלאות (2012), כרבע מהדגים שנצרכים בישראל הם דגי בריכה, למרות שבפועל, כמעט ואין פיקוח על רמות המזהמים בהם – מדובר בבעיה של ממש שאף הוזכרה בפרוטוקול ועדת ההיגוי העליונה לשאריות כימיות וביולוגיות במזון מן החי של השירותים הווטרינריים בישראל.
הפתרון המתבקש
מאחר והדגים עצמם משיגים את האומגה 3 החיונית מצריכת אצות מיקרוסקופיות ייחודיות שעשירות בה, נשאלת השאלה: למה ללכת סחור סחור אם אפשר ללכת ישר אל המקור?כיום ניתן לגדל את האצות הללו בסביבה מבוקרת נטולת מתכות כבדות ושאר רעלנים, ולהפיק את שמן האומגה 3 בתהליך מבוקר, ובכך להגן עליו מפני תהליכי חמצון ששמני דגים רבים חשופים אליהם. אז לא נותר אלא להסכים עם העובדה שזוהי דרך אקולוגית, מוסרית ובריאה הרבה יותר לצריכת אומגה 3.
