איך הפך הכורכום מצמח מרפא קדום לרכיב הצמחי הנחקר בעולם?
במאמר זה ריכזנו עבורכם מידע ממחקרים עדכניים המדגימים את הפוטנציאל הבריאותי הגלום ברכיב הפעיל בכורכום: הכורכומין
מזה למעלה מ-5,000 שנים משמש שורש הכורכום (Turmeric באנגלית) כאחד התבלינים החשובים במטבחי אסיה השונים, אשר נצרך מדי יום על ידי למעלה משליש מאוכלוסיית העולם. אולם מלבד השימוש הקולינרי כתבלין, יש לכורכום מסורת ארוכת שנים של שימוש רפואי ברפואה ההודית (איורוודה), ברפואה הסינית וברפואת הצמחים המערבית המסורתית. בשנים האחרונות בודדו הרכיבים הפעילים העיקריים בשורש הכורכום שנקראים כורכומינואידים – מדובר באותם פיגמנטים צהובים המקנים לשורש את צבעו הכתום העז, להם מיוחסות סגולות המרפא של הצמח.
מבין הרכיבים הכורכומינואידים, הכורכומין התגלה כפעיל ביותר וכבעל פעילות נוגדת חמצון ונוגדת דלקת עוצמתית שעשויות להקנות לו השפעות ביולוגיות רחבות טווח. אם נסתכל רק על 5 השנים האחרונות, נראה כי התפרסמו על הכורכום והכורכומין 6,000 מאמרים מדעיים שסקרו את תכונותיו, כאשר בסך הכל נערכו עליו ועל שורש הכורכום למעלה מ-10,000 ניסויים במודלים שונים ו-120 מחקרים קליניים שבחנו את השפעותיהם הבריאותיות. אולם חשוב לציין כי הכורכומין מהווה רק 2%-5% מכלל רכיבי שורש הכורכום. לכן ברוב המחקרים נעשה שימוש בתוסף מרוכז של כורכומין בכדי להגיע לתוצאות קליניות אופטימליות, מעבר לאלו שניתן להשיג מצריכה ביתית של הכורכום כתבלין.
מלבד הכורכומין, שורש הכורכום מכיל קומפלקס גדול של רכיבים נוספים, שגם בהם המדע מגלה עניין לאור הפוטנציאל הבריאותי שלהם, כגון חלבונים, רבי-סוכרים, שמנים נדיפים ועוד.
הבעייתיות שבספיגה
על אף השפעותיו המבטיחות של הכורכומין, הוא אינו נספג היטב במערכת העיכול משום שהוא מסיס בשמן ואילו סביבת מערכת העיכול היא סביבה מימית. בעיית הספיגה של הכורכומין יוצרת מצב בו הזמינות הביולוגית שלו לתאי הגוף נמוכה, וברוב המקרים איננה מאפשרת לגוף לנצל את שלל התועלות הבריאותיות שלו.
מסיבה זו, בשנים האחרונות נעשה שימוש בטכנולוגיות חדשניות שונות ומגוונות שמטרתן לשפר את הספיגה ולהעלות את הזמינות הביולוגית של הכורכומין. אחת מהשיטות החדשניות, הנחקרות והמדוברות ביותר בעולם המחקר של תוספי הכורכומין, מבוססת על שילוב של כורכומין בריכוז גבוה בתוך קומפלקס המכיל את שלל רכיבי שורש הכורכום (חלבונים, רבי-סוכרים, שמנים נדיפים וכו’). טכנולוגיה זו נמצאה כמשפרת את הזמינות הביולוגית של הכורכומין פי 10 לערך בהשוואה לכורכומין “נקי”. שיטות נוספות לשיפור הספיגה כוללות שימוש בטכנולוגיה ליפוזומלית, בפיפרין (החומר הפעיל הפלפל השחור), ועוד.
לפניכם סקירה של מחקרים בתרביות תאים במבחנה, בבעלי חיים וכן מחקרים קליניים שונים שנערכו בשנים האחרונות על הכורכום והכורכומין. חשוב לנו להבהיר כי זוהי סקירה כללית בלבד שאינה מתייחסת למוצר כלשהו והמידע בה אינו התוויתי, וכמובן שאינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת, תחליף לייעוץ רפואי פרטני או המלצה כלשהי לשימוש.
מה התגלה במחקרי הכורכומין?
אין ספור מחקרים ראשוניים בתנאי מעבדה ובמודלים של בעלי חיים תרמו להבנת מנגנוני הפעולה של הכורכומין ולגילוי פוטנציאל אדיר של השפעות מיטיבות. פוטנציאל זה מתייחס לוויסות תהליכים וגורמים רבים בגוף, שנראה שהם משפיעים על חומרים המשתתפים בתגובה הדלקתית, על אנזימים, על גנים ועוד. מדובר גם על פוטנציאל השפעה על מערכת החיסון המולדת והנרכשת, הכוללת תאים חיסוניים כגון לימפוציטים מסוג T, לימפוציטים מסוג B, תאים מונוציטים, תאים בלעניים שנקראים מקרופאג’ים ותאים לבנים מסוג ניוטרופילים.
על סמך המחקרים הראשוניים נראה כי הפעילות האנטי-דלקתית של הכורכומין מושגת על ידי השפעה על שורה רחבה של רכיבים מעוררי דלקת, כגון חלבונים ואנזימים (COX-2 TNF-α, 5-LOX, NFkB), המעורבים בהתפתחות של מחלות דלקתיות, מחלות לב וכלי דם, מחלות מטבוליות, מחלות נוירולוגיות ועוד.
הכורכומין אף התגלה כפיגמנט בעל פעילות נוגדת חמצון עוצמתית, שתיאורטית, עשויה לאפשר לו ללכוד ולנטרל חומרים מזיקים לתאים ולרקמות הגוף שנקראים reactive oxygen species ולהגביר את הייצור בגוף של האנזים גְלוּטָתיון שמשמש כנוגד חמצון עוצמתי בתוך התאים, המגן עליהם מפני נזקים של רעלנים וחומרים מחמצנים.
כל המחקרים המקדמיים הללו עוררו עניין רב בקהילה המדעית, וסללו את הדרך למגוון רחב של מחקרים קליניים שנערכו בעשורים האחרונים בהקשר של הכורכומין. מסקירת מחקרים קליניים שפורסמה בכתב העת המדעי Alternative Medicine Review , עולה כי לכורכומין פוטנציאל בכל הקשור למצבים דלקתיים מגוונים, כגון דלקות מפרקים, מחלות מעי דלקתיות, דלקת עיניים כרונית, דלקת בכיס המרה, זיהומים בקיבה על ידי החיידק הליקובקטר פילורי, הגנה על המוח מפני נזקי חמצון ועוד. אך כמובן שעדיין נדרשים מחקרים קליניים נוספים ורבי-היקף כדי לבסס ולאמת את מה שנחשב עדיין כפוטנציאל בריאותי של הכורכום והכורכומין, והוא ממשיך להיחקר, בעולם ואף בישראל.
מחקרים קליניים שונים שנערכו על כורכום וכורכומין:
לפניכם סקירה של המחקרים הקליניים שנערכו על הכורכומין בתחומים שונים, מהם ניתן ללמוד על השפעותיו הבריאותיות על האדם:
דלקות מפרקים
במחקר קליני מבוקר פלסבו בהשתתפות 18 אנשים עם דלקת מפרקים שגרונית, נטילת תוסף כורכומין במינון יומי של 1200 מ”ג למשך 12 שבועות, שיפרה משמעותית את הסימפטומים האופייניים כגון נוקשות המפרקים בבוקר ונפיחות המפרקים – זאת בדומה להשפעתן של תרופות נוגדות דלקת לא סטרודיאליות (NSAIDs), כגון נורופן ואספירין.
במחקר נוסף בהשתתפות 45 אנשים עם דלקת מפרקים פעילה, נטילת כורכומין במינון יומי של 500 מ”ג ליום למשך 8 שבועות הייתה יעילה יותר מטיפול בוולטרן מבחינת הדירוג של חומרת המחלה ובהקלה על מדדים כמו נפיחות המפרקים, הפחתת הקשיון והדלקתיות. הטיפול היעיל ביותר התבסס על השילוב בין שתי צורות הטיפול יחד: כורכומין וולטרן.
במחקר קליני בהשתתפות 50 איש עם דלקת מפרקים ניוונית, נבדקה השפעת נטילת תוסף כורכומין-פוספוליפיד (פוספוליפיד הוא רכיב שומני טבעי שמעצים את ספיגת הכורכומין) במינון יומי של 200 מ”ג למשך 3 חודשים. תוצאות המחקר הראו על ירידה משמעותית במדד הכאב (ב-58%), שיפור משמעותי במרחק ההליכה שהשיגו המשתתפים וירידה משמעותית ברמת החלבון CRP המהווה מדד לרמת הדלקתיות בגוף. זאת לעומת קבוצת הביקורת שם השיפור היה מזערי בלבד.
מחלות מעי דלקתיות
במחקר פיילוט קליני שפורסם בכתב העת המדעי שהתפרסם ב-Digestive Diseases and Sciences השתתפו 5 חולי קרוהן ו-5 חולי קוליטיס כיבית. הם נטלו במשך חודשיים כורכומין במינון של 550 מ”ג פעמיים ביום במצב של קוליטיס כיבית ו-360 מ”ג פעמיים ביום במצב של קרוהן. בעקבות הטיפול בכורכומין, שניים מהחולים בקוליטיס כיבית הפסיקו לגמרי את הטיפול התרופתי בסטרואידים ובסולפסלזין, שניים מהם הקטינו את מינון הנטילה של התרופות וחולה אחד הפסיק את הטיפול בסטרואידים. בקרב חולי הקרוהן חל שיפור משמעותי בתסמינים האופייניים כגון הפחתה בפעולת המעיים והפחתה של השלשולים וכאבי הבטן. בעקבות תוצאות המחקר החוקרים המליצו על ביצוע מחקרים בהיקף גדול לביסוס הממצאים המבטיחים.
סקירת מחקרים שפורסמה ב-Cochrane Database Systematic Reviews, ציינה מחקר קליני שבחן את השפעת הטיפול בכורכומין על חולי קוליטיס כיבית. נמצא כי לאחר חצי שנה של נטילת 2 גרם כורכומין ביום, המדד של רמת פעילות המחלה היה נמוך יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת, אך מספר קטן יותר של מטופלים השיגו הפוגה (רמיסיה) במחלה לעומת קבוצת הביקורת. החוקרים הסיקו מתוצאות המחקר כי נטילת כורכומין בשילוב עם הטיפול התרופתי המקובל (פנטסה למשל) עשוי להוות אופציה טיפולית יעילה לשמירה על הפוגה בקוליטיס כיבית.
תסמונת המעי הרגיז
במחקר קליני בהשתתפות אנשים שאובחנו עם תסמונת המעי הרגיז, נבדקה השפעת נטילת תמצית שהופקה משורש הכורכום. 102 איש מהמשתתפים נטלו 72 מ”ג תמצית כורכום ביום, ו- 105 איש נטלו מינון כפול למשך 8 שבועות. בתום תקופת המחקר נמצא כי התקפי תסמונת המעי הרגיז ירדו ב-53% בקבוצת המינון הנמוך וב-60% בקבוצת המינון הגבוה. כמו כן נצפתה הקלה משמעותית בתסמיני התסמונת שכוללים שלשולים או עצירות, נפיחות בטנית, גזים, התכווצויות מעיים וכאבי בטן.
מחלות לב וכלי דם
מחקר קליני שפורסם בכתב העת המדעי Phytotherapy Research, בדק את השפעת נטילת תוסף כורכומין במינון של גרם ביום על רמת שומני הדם של 30 משתתפים במשקל עודף. בתום חודש הייתה ירידה משמעותית ברמות הטריגליצרידים של המשתתפים, אך לא היה שינוי במדדי הכולסטרול. החוקרים ציינו כי יתכן שלטיפול ארוך יותר הייתה השפעה חיובית גם על רמות הכולסטרול.
במחקר קליני בהשתתפות 33 אנשים עם תסמונת מטבולית, נטילת כורכומין במינון של 630 מ”ג 3 פעמים ביום, הפעם למשך 3 חודשים, תרמה לירידה משמעותית ברמת הכולסטרול הרע (LDL) ובמקביל לעלייה בכולסטרול הטוב (HDL), וכן לירידה משמעותית בערכי הטריגליצרידים בדם.
מתוצאות של מטא-אנליזה שהתפרסמה בכתב העת- Phytotherapy Research עולה כי נטילת כורכומין תורמת לירידה ברמות החלבון CRP, זאת בפרט כשהכורכומין משולב במשפרי ספיגה כגון פוספוליפידים היוצרים ליפוזומים. רמה גבוהה של חלבון ה- CRP בדם מהווה גורם סיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם. בנוסף עולה מתוצאות מחקרים כי ההשפעה המיטיבה של הכורכומין בהקשר של מחלות אלו מיוחסת להשפעתו נוגדת החמצון על שומני הדם, להשפעה מדללת דם (נוגדת היצמדות של טסיות) שמפחיתה את הסיכון להיווצרות פקקת (טרומבוזה) ולהשפעה מעכבת תהליכים דלקתיים בכלי הדם. החוקרים ציינו ספציפית כי לתוספי הכורכומין של הדור החדש, שמשפרים את ספיגתו וזמינותו הביולוגית, יש ככל הנראה השפעה מיטיבה עוד יותר על מדדי מחלות לב וכלי דם, ובכדי לאמת זאת ייערכו מחקרים בהיקף גדול יותר.
סוכרת
במחקר קליני, שפורסם בכתב העת המדעי לסוכרת Diabetes Care, נבדקה היעילות של נטילת כורכומין במניעת התפתחות סוכרת סוג 2 בקרב 240 איש שאובחנו עם טרום-סוכרת. המשתתפים נטלו מינון יומי של 1.5 גרם כורכומין במשך 9 חודשים. בתום תקופת המחקר אף אדם בקבוצת הטיפול לא חלה בסוכרת, לעומת קבוצת הביקורת שלא נטלה כורכומין, אשר 16.4% ממשתתפיה פיתחו סוכרת סוג 2. כמו כן, בקרב המשתתפים בקבוצת הכורכומין חל שיפור ברגישות התאים לאינסולין ובתפקודי הלבלב, במקביל לעליה ברמות החלבון אדיפונקטין שמשתתף בתהליכי הוויסות של רמות הסוכר בדם.
דיכאון, חרדה והשפעה על התפקוד הקוגניטיבי
כורכומין התגלה כרכיב נוגד דיכאון במחקרים במודלים של בעלי חיים, דרך השפעתו על מתווכים עצביים, ופעילות נוגדת חמצון ואנטי-דלקתית במוח.
מחקר קליני מבוקר פלסבו שנערך לאחרונה בדק את יעילות הכורכומין בשיפור סימפטומי דיכאון קליני מז’ורי וסימפטומי חרדה בנטילה במינונים שונים: 250 מ”ג 3 פעמים ביום, או 500 מ”ג 3 פעמים ביום. במחקר השתתפו 123 איש והוא ארך 3 חודשים. מסקנות המחקר התייחסו לתוצאות שעלו מנטילת המינונים השונים במשולב. נמצא כי הכורכומין היה משמעותית יעיל יותר בהפחתת סימפטומי דיכאון מז’ורי וחרדה בהשוואה לקבוצת הביקורת.
מחקר קליני שבחן את השפעת נטילת כורכומין במינון יומי של 80 מ”ג על התפקוד הקוגניטיבי של בני 60-70, הראה כי הכורכומין שיפר את יכולת הריכוז של המשתתפים. במחקר זה נעשה שימוש בתוסף כורכומין-פוספוליפיד.
כורכומין לאחר ניתוחים
מחקר קליני מבוקר-פלסבו בהשתתפות 45 גברים, בחן את יעילות הכורכומין בנטילה לאחר ניתוח בקע מפשעתי או ניתוח בצינור הזרע. המשתתפים נטלו כורכומין במינון 400 מ”ג 3 פעמים ביום במשך 6 ימים לאחר הניתוח. תוצאות המחקר הראו כי הכורכומין תרם להפחתת הבצקת שלאחר הניתוח ואף שיפר מדדים של רגישות וכאב – ברמת השפעה הדומה לזו של טיפול בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרודיאליות (NSAIDs).
דלקת עיניים מסוג אובאיטיס (uveitis)
במחקר קליני שפורסם בכתב העת המדעי Clinical Ophthalmology בהשתתפות 106 חולים באובאיטיס חוזרת ונשנית, נטילת תוסף כורכומין-פוספוליפד במינון 400 מ”ג פעמיים ביום למשך שנה, כטיפול נלווה לטיפול התרופתי, תרמה להפחתה במקרי ההישנות המחלה מ- 106 ל-19. זאת בנוסף לירידה השנתית במספר מקרי ההישנות של הדלקת. בנוסף לכך חל גם שיפור בסימפטומי המחלה כגון טשטוש בראייה וכאבי עיניים.
